עסקאות טכנולוגיה

המקום שבו הקניין הרוחני באמת עובר ידיים.

הסכמי רישוי, פיתוח משותף והעברת טכנולוגיה קובעים למי שייכים השיפורים, מי נושא בשיפוי, ומה עולה בגורל תיק הפטנטים כשהקשר מסתיים. את התנאים האלה כותבים אנשים שמבינים את הפטנטים שמתחתיהם.

אנו מנהלים משא ומתן ומנסחים הסכמי רישיון לפטנטים ולטכנולוגיה, הסכמי פיתוח משותף ושיתוף פעולה, הסכמי המחאת זכויות, ואת הוראות הקניין הרוחני שבתוך חוזי אספקה, ייצור ושירותים. אנו מייעצים בשאלות של בעלות ושל זהות הממציאים העולות משיתופי פעולה, מקשרים עם אוניברסיטאות ומהתקשרויות עם קבלנים — השאלות שזול לענות עליהן במעמד החתימה ויקר מאוד לענות עליהן אחר כך.

מכיוון שאותו צוות מטפל גם בהליך הרישום וגם בליטיגציה, עבודת העסקאות נשענת על מה שהפורטפוליו אכן יכול לתמוך בו, ואסטרטגיית הפורטפוליו נשענת על מה שהעסקאות מחייבות.

שיפורים, תחום השימוש וסיום הקשר

שלושה תנאים נושאים את מרבית הסיכון בהסכם טכנולוגיה: למי שייכים השיפורים, כיצד מתוחם תחום השימוש, ומה נותר בתוקף לאחר סיום ההסכם. הם גם השלושה שמנוסחים לרוב בהיקש מעסקה קודמת שמתחתיה עמדה טכנולוגיה אחרת. הגבלת תחום שימוש שהייתה הגיונית עבור רכיב נקראת אחרת לגמרי כשאותה המצאה משווקת בתוך פלטפורמה.

זהות הממציאים אינה עניין פורמלי

פיתוח משותף מוליד המצאות משותפות, והדין האמריקאי מקנה לכל אחד מהבעלים במשותף את הזכות להעניק רישיון בפטנט כולו בלי לתת דין וחשבון לשותפו. שיתופי פעולה שלא הסדירו זאת מגלים את הדבר מאוחר יותר, בדרך כלל כשאחד הצדדים מבקש בלעדיות שכבר אין בכוחו להעניק. קביעה נכונה של זהות הממציאים ושל הבעלות כבר בראשית הדרך היא מן הפעולות בעלות המינוף הגבוה ביותר שעורך דין טכנולוגיה מבצע.